אלעד מועסק כמדריך חברתי במכינת דרור של עמותת גוונים. מכינת דרור הינה תכנית מעברית לצעירים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, המסייעת לצעירים לפתח כלים לעצמאות ואוטונומיה ולהשתלבות בקהילה. במסגרת התכנית הצעירים מתנסים בחיים עצמאיים ומגורים בדירת שותפים, תוך פיתוח כישורי חיים ונטילת חלק בחיי קהילה. במישור האישי, כמדריך במכינה, אלעד מאפשר לצעירים מרחב של חקירה והתבוננות פנימית, לצד דרישה מתמדת לעשייה כמנוף לצמיחה. הצעירים שאלעד מלווה באופן רציף רואים בו דמות איתה ניתן להתייעץ באופן פתוח ובגובה העיניים, תוך שמירה על דיאלוג נורמטיבי וכנה. אלעד מלווה את הצעירים ברכישת כישורי חיים בתחומים שונים: כישורים תעסוקתיים, כישורים חברתיים, ניהול משק בית וניהול עצמי. לאורך העבודה ובמסגרת ההדרכה אלעד נכון לבחון חלקים שיפוטיים שמתעוררים במפגש עם מקבלי השירות. במרחבי ההדרכה, אלעד מבטא למידה אקטיבית המערבת התבוננות על תהליכים רגשיים וקוגניטיביים במפגש בינו לבין הצעירים. אלעד מביע יכולות של חשיבה ביקורתית ורפלקטיבית. הקושי המרכזי איתו הצעירים במכינת דרור מתמודדים נובע מעצם היותם על הרצף האוטיסטי, ומכאן שאינטראקציות חברתיות בין אישיות – מילוליות ולא מילוליות, מעוררות בהם חששות, תסכול ולעיתים חוסר אונים. על מנת לגשר על הפער התקשורתי ולסייע לצעירים לבטא את עצמם באופן אותנטי, אלעד מרבה להשתמש בכלים השלכתיים, כמו אמנות על גווניה השונים (פיסול, ציור ועוד) כפלטפורמה להתפתחות עבור הצעירים. דרך השימוש באומנות במפגש האישי והקבוצתי עם הצעירים, אלעד מצליח ליצור עבור הצעירים מרחב לצמיחה וביטוי אישי. אלעד עובד מסור, אחראי, יצירתי, גמיש ועם מוטיבציה גבוהה לאפשר למקבלי השרות את המרחב המיטבי לצמיחה והתפתחות. מסגרת העבודה כמדריך ורכז מאפשרת לאלעד התנסות במגוון פרקטיקות והיכרות עם היצע השירותים הקיימים היום בשדה השיקומי-חינוכי-טיפולי.

בפעם הראשונה שפגשתי את אלעד הוא הציג את עצמו קודם כל כאמן. על החלק הזה הוא התעכב "אני חי אמנות, נושם אמנות, אמנות זאת דרך חיים בשבילי"- אמר. אחר כך הוסיף שהוא גם איש חינוך. זאת לא היתה הפעם הראשונה ששמעתי את אלעד מציג את עצמו ככה, קודם אמן ואז איש חינוך. תהיתי אם בדרך הזאת הוא ניסה להגיד שהאמנות זאת הנשמה, זה המהות, זאת הדרך והחינוך- זה המקצוע שבחר לשלב כאמצעי להפיץ את מה שעבורו היא דרך חיים. בפעם הראשונה שאלעד שיתף אותי בשתי יצירות אומנות שלו אני זוכרת שהתבוננתי בהן דקות ארוכות מהופנטת.  אלעד שאל איזה מהן יותר אהבתי והצורך להכריע גרם לי לבחור באחת מהיצירות  "אולי בגלל שיותר אהבתי את הרקע של היצירה הזאת אז בחרתי בה" נימקתי את הבחירה. במחשבה לאחור אני חושבת שברמה הכי בסיסית הרקע של היצירה הדהד לי דבר מה עמוק יותר- רצון כמוס  לעולם כזה כמו שהשתקף מהיצירה, עם רקע ורוד- אדום כזה שמתחבר אצלי לשמחה והאלמנטים הנוספים שעליו סימנו עבורי תנועה של צמיחה. ויחד עם זאת, גם התיאור הזה הוא תיאור חסר, בעיקר כי קשה להסביר איזה עוצמה רגשית התעוררה בי נוכח ההתבוננות בהן. בפעם הראשונה שניסיתי לנסח לעצמי מה היצירות של אלעד מעוררת אצלי ברמה הכי ראשונית שיש, אני יכולה להגיד שההתבוננות בהן הרגישה לי כמו איזה זיקוק מתפוצץ בבטן, משהו בלב התרחב והתעורר אצלי רצון להתבונן בהם שוב ושוב כדי להבין דבר מה: במה עוסקת היצירה. עם הזמן הבנתי שנוכחים בהם יחסים- היחסים בין האדם לטבע, בין האדם לטכנולוגיה ובכלל המפגש בין האדם לסביבתו. אף פעם לא ראיתי את אלעד יוצר אלא רק את התוצרים שלו אבל מספיק להתבונן ביצירות שלו כדי להבין שאין שם חוקיות, אין הצמדות לכללים נכונים או לא נכונים, יש שם רעיונות ומחשבות ושימוש בכל מיני חומרים מהטבע אבל ובעיקר- יש שם המון רגשות אותם הוא מבטא ומצליח בכישרונו לעורר משהו אצל המתבונן. הוא מצליח לתת ליצירה לעשות בך, בנו הצופים- את מה שהמילים אף פעם לא יצליחו במדויק. הארי אלן אוברסטריט אמר פעם: "אני יכול לומר בבטחה שהחינוך של העתיד יתרכז בכושר-ההמצאה - באמונה נחרצת בערכה של רוח ההמצאה וכושר היצירה." ועכשיו אני מבינה את מה שאלעד אולי ניסה להגיד לי בפעם הראשונה שהגדיר את עצמו קודם כל כאמן. כי להיות אמן כדרך חיים זה להאמין בצורה נחרצת בערכה של רוח ההמצאה, ויצירה טובה, כמו חינוך טוב הוא לתת לאדם כלים להיות מי שהוא, לבטא את עצמו בדרכו מבלי להיצמד לחוקים ותכתיבים- פשוט לחיות בשחרור ובחירות.  

אלעד עבד בהוסטל רמב"ם חולון מקבוצת "דנאל בית אקשטיין" החל מחודש פברואר 2019 כמדריך. הוסטל רמב"ם הינו בית לחיים לאנשים בוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה בעלי התנהגות מאתגרת. במסגרת התפקיד אלעד היה אחראי לקידומם של דיירי המסגרת במטלות שגרה יומיות תוך מתן דגש על יישום תכניות קידום אישיות ומקצועיות בשיתוף פעולה עם מנתחת התנהגות וע"ס המסגרת. כסטודנט לאמנות אלעד אף תרם מניסיונו והוביל סדנת אמנות בהוסטל, אלעד נרתם במשימה זאת במקצועיות, בנה מערכי שיעור שבועיים ורתם את דיירי המסגרת להשתת, בחוג תוך התלהבות ויצירתיות. במהלך שגרת העבודה אלעד נדרש להתמודדות עם התנהגות מורכבת של דיירים, התקפי זעם, אלימות וסף תסכול נמוך. אלעד הפגין יכולות בין אישיות גבוהות ועשה את עבודתו במקצועיות ובנועם הליכות. אלעד עובד מסור, אחראי ואכפתי, בעל מוטיבציה גדולה, יוזם, שם לב לפרטים הקטנים, עובד בשיתוף פעולה, יחסי אנוש מצוינים, חשיבה מחוץ לקופסה ויכולת לפעול במצבי לחץ. כולנו מצרים על החלטתו לעזוב את העבודה, אולם מאחלים לו הצלחה גדולה בלימודים ובהמשך דרכו.

האמנות של אלעד מזמנת התבוננות מעמיקה, יצירותיו נוגעות בנו פנימה בלב ומאפשרות לנו להרגיש הזדהות עם הנגלה לנו במפגש עם היצירה, וכמה מופלא שכל אדם יחווה את אותה יצירה קצת אחרת ויחד נתרגש מאותה יצירה.  יש כאן קסם עומק ולבב גדול של האמן המרגש הזה.